עמאר נ' בע"מ

פסק דין

התובע הגיש תביעה קטנה נגד הנתבעת. בתביעה נטען, כי התובע רכש ביום 27.10.2009 מכשיר "מיני-בר" ולאחר מכן רכש מן הנתבעת התקנה של המכשיר, ביטוח אחריות והחלפת פילטר כל שנה למשך 4 שנים, וזאת בתמורה לתשלום סך של 49 ₪ לחודש, למשך 36 חודשים.

ביום 2.11.10 עקב "תקלה מסויימת" התקשר התובע לנתבעת והזמין טכנאי וכן ביקש כי יוחלף הפילטר, שכן חלפה שנה. נקבע כי יגיע טכנאי ביום 4.11.10 בין השעות 08:00-13:00 אך הטכנאי לא הגיע, התובע התקשר שוב לבירור העניין ונמסר לו כי הטכנאי יגיע בין השעות 13:00-16:00 אך שוב הטכנאי לא הגיע. התובע התקשר לנתבעת פעם נוספת ביום 7.11.10 ונקבע שטכנאי יגיע ביום 9.11.10 אך שוב הטכנאי לא הגיע ולא טרח להודיע. התובע טוען בכתב התביעה כי המכשיר טרם תוקן ואיננו בשימוש.

על כן מבקש התובע לחייב את הנתבעת להחזיר לו סך של 600 ₪ ששילם לה עד כה וכן הוא תובע פיצוי עבור חופשה שלקח מהעבודה בסך של 1,500 ₪, ופיצוי בסך של 1,500 ₪ עבור "עוגמת נפש זלזול והבטחות כזב ושווא", הוצאות משפט וריבית.

התובע מבקש גם לחייב את הנתבעת לתקן את המכשיר ולהחליף הפילטר ובבד ובבד הוא תובע "לבטל את עסקת הביטוח לאלתר".

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית. הנתבעת התקינה עבור התובע את המכשיר ביום 6.11.2009 והתובע רכש ממנה אחריות ל- 3 שנים והחלפת מסננים. התובע לא שילם עבור ההתקנה בשל רכישת האחריות.

לטענת הנתבעת, היא מעניקה שירות בכפר ג'וליס, בו מתגורר התובע, שלוש פעמים בשבוע, ובכל פעם שרצתה להגיע לבית התובע היא ניסתה לאתר את ביתו בכפר ולא הצליחה והתובע לא ענה לטלפונים.

הנתבעת מכחישה את טענת התובע לפיה הוא לקח חופש מעבודתו כדי להמתין לטכנאי ולטענתה, גם במועד בו לטענתו הוא לקח חופש, הנתבעת ניסתה להשיגו ללא הצלחה.

הנתבעת מאשרת כי בכל המועדים המצויינים בתביעה התובע התקשר אליה כדי לתאם קבלת שירות ממנה, אך ביום השירות היא התקשרה לתובע כדי שיכוון אותה לביתו ולא נענתה. הנתבעת ניסתה בכוחות עצמה לאתר את בית התובע אך ללא הצלחה.

לטענת הנתבעת, היא מאד רצתה להגיע לבית התובע ולתת לו את השירות אך הדבר נבצר ממנה, שלא באשמתה, ואף לאחר שקיבלה את התביעה ניסתה להשיגו במשך מס' ימים וכשהצליחה, התובע טען כי הוא מאד עסוק, לומד ועובד ואשתו עסוקה "ואין להם זמן לקבל אותנו".

על כן מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

בדיון שהתקיים לפני היום, העידו התובע ונציגת הנתבעת. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שהוצגו ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להדחות.

התובע לא הוכיח כי הנתבעת הפרה את ההסכם עמו. בפרט לא הוכיח התובע את טענתו, לפיה הנתבעת נמנעה מלספק לו את השירות שהתחייבה לספק.

על פי כתב התביעה, והנתבעת איננה חולקת על כך, התובע הזמין לראשונה טכנאי ביום 2.11.2010, והנתבעת תיאמה עמו כי טכנאי יגיע כבר ביום 4.11.10, משמע – בחלוף יומיים בלבד.

על פי מסמך שהגישה הנתבעת, טכנאי מטעמה של הנתבעת ניסה ביום 4.11.10 בשעה 12:30 לאתר את התובע במס' הטלפון שלו שצוין במסמך (והתובע אישר בעדותו את המספר), אך התובע לא היה זמין ולא ענה לטלפון.

הנתבעת מאשרת כי התובע התקשר שוב ביום 7.11.10 ושוב תואם ביקור ליומיים לאחר מכן אך ביום 9.11.10 כשניסה הטכנאי להתקשר לתובע התובע, שוב לא היה מענה.

נתתי אמון בעדות נציגת הנתבעת, אשר העידה כי בהעדר מענה מטעם התובע ולאחר שלא הצליחו לאתרו, נבצר מן הנתבעת לספק לתובע את השירות.

התובע אישר בעדותו בבית המשפט, כי טכנאי יכול להגיע לביתו רק בתיאום עמו, שכן "לא מקובל אצלנו שטכנאי יגיע כשהאשה לבד בבית".

יצוין כי מעיון בטופס החופשה אשר הציג התובע עולה, כי החופשה בת 3 הימים אושרה לתובע במקום עבודתו כבר ביום 3.11.10, משמע – עוד בטרם יכול היה התובע לדעת כי הטכנאי מטעם הנתבעת לא יבקר בביתו ביום 4.11.10.

התובע לא הכחיש את טענת הנתבעת ולפיה לאחר הגשת התביעה (שהוגשה 6 ימים בלבד אחרי המועד השני שתואם לביקור הטכנאי בית התובע) פנתה אליו הנתבעת לשם תיאום הגעת טכנאי אך התובע סרב לקבל את השירות מן הנתבעת.